דרך נוף סנהדרין

גיאוגרפיה אזורית:
דרך הנוף חוצה את אזור גבעות אלונים – שפרעם, הבנוי מנוף גבעות מעוגלות ורכות של סלע קירטון. אלו גבעות מתונות שגובהן בין 100 – 300 מ' מעל פני הים, הפסגה הגבוהה באזור היא הר חנתון (334 מ') ממזרח לשפרעם.
נחל ציפורי מהגדולים שבנחלי ישראל חוצה את הגבעות ממזרח למערב זורם ויוצר עמק רחב המאפשר חקלאות לאורכו. שטח אגן הניקוז של הנחל הוא כ- 290 קמ"ר. אורכו של הנחל כ- 32 ק"מ, וראשיתו במזרח ברכס הרי נצרת (הר יונה). הנחל חותר לכל אורכו בשכבות סלע רכות (קירטון) וכתוצאה מכך נוצר עמק סחיפה רחב. לאורכו של הנחל מספר רב של מעיינות, חלקם מעיינות איתן השופעים כל השנה (עיינות ציפורי, עין יבקע). 

יער קרית אתא (יד לבנים)
הדרך הנופית מתפתלת בתוך יער נטע אדם הנקרא גם יער קרית אתא. יער זה ניטע ע"י הקרן הקיימת לישראל בשנות ה- 60 וה- 70 של המאה ה- 20 ומשתרע על פני כ- 10,000 דונם. ביער הנצחות רבות של נופלים במערכות ישראל מבני הקריה.
היער ניטע בעיקר במינים אורן ירושלים וברוש מצוי, אך נטיעות חידוש בעשור האחרון הרחיבו את מגוון המינים הנטועים בהם; אלון מצוי, אלון תבור, כליל החורש, אלה א"י, לבנה רפואי ועוד.
בשולי היער הנטוע ובצילו התחדש החורש הטבעי. יער הפארק של אלון התבור השתקם, גיזום טבעי של מרעה (בקר ועיזים) ולעיתים אף התערבות אדם הביאו לצורתו המרשימה של אלון התבור.

קרבות אושה – רמת יוחנן
מלבד סיפורי הסנהדרין באושה, לגבעות אלו של אושה ורמת יוחנן, במערב דרך הנוף, חלק נכבד בסיפור קוממיות הארץ בעת החדשה. כאן התרחשו במהלך מלחמת העצמאות קרבות עזים בין פלוגות ההגנה ובין גדוד הדרוזים משפרעם. גדוד הדרוזים פעל כגדוד שכירי חרב בצבא "ההצלה" של פאוזי אל קאוג'י. הגדוד התארגן בשפרעם וב- 12 באפריל 1948 תפס כפרים ערביים בשכנות לישובים היהודים; אושה, כפר מכבי, כפר אתא ורמת יוחנן. גדוד זה הטריד באש את היישובים (בעיקר את רמת יוחנן) וירה על עובדים בשדות. בליל ה- 14 לאפריל ניסו פלוגות ההגנה להניס את האוייב מהכפרים אך ההתקפה נכשלה. רק בלילה שבין ה- 15-16 הצליחו שתי פלוגות לכבוש את הכפרים; הושא וחירבת אל כסאיר. בבוקר למחרת נמשכה מתקפת הנגד הדרוזית על עמדות היהודים בעקשנות ובחירוף נפש לחמו הדרוזים, עד כי פקודת נסיגה התקבלה אצל לוחמי ההגנה. רק ביום שלמחרת התבהר כי הדרוזים נסוגו והכפרים נתפסו סופית ע"י כוחותינו.
קרב זה היה האחרון בו לחמו הדרוזים כנגד היהודים, הסכם "אי לוחמה" נחתם בין נכבדי העדה ובין נציגי ההגנה. מכאן ואילך נרקמה ברית ידידות בין הדרוזים והיהודים.

אושה
לאחר מרד בר כוכבא ועם שוך גזירות השמד שבעקבותיו, הפך הגליל לאזור העיקרי והחשוב שבארץ ישראל היהודית. יהודה, שבה התחולל עיקרו של המרד נפגעה קשות. מרכז הכובד של החיים היהודיים עבר מיהודה לגליל. פליטים רבים התיישבו בגליל, התארגנו משמרות הכהונה ביישובים והבולט מכל הוא העתקתם של מוסדות ההנהגה העצמית. מוסדות אלו הסנהדרין והנשיאות היו המרכיב הדומיננטי בקיומם של חיים לאומיים – יהודיים בא"י שלאחר חורבן בית שני.
על נדודי הסנהדרין לגליל מספרת הגמרא במסכת ראש השנה: 
" … שכתחילה גלתה לה סנהדרי וישבה לה ביבנה, ומיבנה לאושה, ומאושה לשפרעם, ומשפרעם לבית שערים, ומבית שערים לציפורי, וציפורי היה בחלקו של זבולון, ואחר כך גלתה לטיבריה".
אושה היתה המשכן הקבוע הראשון לסנהדרין בנדודיו בגליל. לכאן נתכנסו שרידי החכמים, שחידשו את הסנהדרין והתקינו תקנות הידועות כ"תקנות אושה". בחירתה של אושה כעיר הסנהדרין הראשונה בגליל נקבע בין היתר בשל רבי יהודה בר אילעאי, אחד מחכמי אושה, שהיה בעמדה פרו – רומית ומקורב לשלטון.

בין חורבותיו של הכפר הערבי "הושה" ושרידי משוכות הצבר, מסתתר סיפור יהודי מרתק. כאן ממש רחשה ותססה עיר יהודית בתקופת המשנה והתלמוד. 
חותמת עברית עתיקה שנמצאה כאן "אלזכר בן יהוחיל מעבר מזה, שבי בן אלזכר מעבר זה"
מעידה על קיום ישוב ישראלי באושה בימי המקרא.
באתר טרם נערכה חפירה ארכיאולוגית.

אבן השבת ורבי יהודה בן בבא
בשוליים הצפוניים של היער צפונית לחורבת אושה מצויה "אבן השבת". בערבית כינויה "בלאטאת אל סבת" והיא מוכרת כבר מתחילת המאה ה-20. זוהי כתובת ביוונית החרוטה בסלע הכוללת 12 אותיות ויש המזהים בה את המילה שבת. ערוץ הנחל שבשוליו נמצאת אבן השבת, הפריד בין תחומי העיירות היהודיות שפרעם ואושה. הכתובת סימנה כנראה את תחום השבת של אושה. 
לסביבה זו ממש מתקשר סיפורו של רבי יהודה בן בבא וגבורתו שסמך תלמידים בניגוד להנחיות המפורשות של הרומאים.
"שפעם אחת גזרה מלכות הרשעה שכל הסומך יהרג ועיר שסומכין בה תיחוב ותחומין שסומכין בהן יעקרו. מה עשה רבי יהודה בן בבא? הלך וישב לו בן שני הרים גדולים ובין שתי עיירות גדלות ובין שני תחומי שבת בין אושה לשפרעם וסמך שם חמישה זקנים ואלו הן רבי מאיר ורבי יהודה ורבי שמעון ורבי יוסי ורבי אולעזר בן שמוע… כיוון שהכירו אויביהן בהן אמר להן בניי רוצו, אמרו לו רבי מה תהא עליך, אמר להן הריני מוטל לפניהם כאבן שאין לה הופכים, אמרו לא זזו משם עד שנעצו בו שלש מאות לונביאות של ברזל ועשאוהו ככברה " (בבלי, סנהדרין יג ע"ב).

לא רחוק מאבן השבת כק"מ צפון מזרחית, מצויה מערה בה ציון קברו של רבי יהודה בן בבא.
כק"מ צפונה לאבן השבת קרוי צומת הכבישים הסואן - צומת סמך, על שם אותו סיפור סמיכה ובשל אותה התרחשות הסטורית. 

אל תל חלי המערבי:
תל חלי המערבי היא נקודת תצפית מרשימה ביותר (נ.ג 113) הנמצאת דרומית לדרך הנוף. הנגישות אליה היא ברכב 4*4 בלבד מכיוון צפון. התל צופה אל פיתול ה"אומגה", אל תחנת הקמח של ראס עלי, אל נופית ואל אפיקו של הנחל ההולך ונפתח מערבה אל עמק זבולון.
על התל שרידים ארכיאולוגיים; חומת אבן של אבני גוויל, שרידי מגדל. ממצא החרסים מעיד על יישוב מתקופת הברזל.

כיום רק שני מעיינות איתן שופעים באפיק נחל ציפורי עיינות ציפורי ועין יבקע.
עיינות ציפורימקבץ המעיינות הגדול ביותר בנחל ציפורי, השופעים כל השנה. תרומת מעיינות אלו משמעותית לנוף המים של הנחל, שפיעתן בין 2,000 – 16,000 מ"ק ליממה. המעיינות נמצאים כ- 2 ק"מ דרומית לעתיקות ציפורי. כביש הגישה למושב ציפורי ולגן הלאומי עובר בסמוך למעיין המרכזי שעבר שימור וחישוף.
על המעיין מבנה אבן עותומני ששימש כבאר אנטילה להרמת מפלס המים, זאת על מנת שיוכלו לנצלם להשקיית השדות הסמוכים.
ככלל, עמק הנחל בסביבת המעיינות הינו עמק פורה ביותר והיה לאורך תקופות ארוכות אסם הירקות והפירות באזור. גם היום, משובצים בקטע זה של הנחל שדות חקלאיים בעיקר לגידולי ירקות. 
כאן, על פי התיעוד ההיסטורי היתה נקודת הכינוס של צבא הצלבנים טרם צאתם לקרב קרני חיטים (1187).

בעבר היה נחל ציפורי עשיר בצמחיית נחלים, אך כיום נותרה צמחייה טבעית מעטה בשל העיבודים החקלאים בשוליו. צמחיית נחלים מפותחת ניתן למצוא ביובלו הראשי של נחל ציפורי – נחל יפתחאל, מדרום לצומת המוביל. בקטע זה של נחל יפתחאל צמחיית הנחל עשירה וכוללת: פטל קדוש, שנית גדולה, ערבה בוכיה, צפצפה מכסיפה, קנה מצוי, שיח אברהם ועוד.
מעיינותיו של הנחל הפעילו בעבר טחנות קמח רבות, שרידיהן פזורות לאורך אפיקו. 
שרידיהן של שתי טחנות קמח מרשימות מעטרים את חלקו המערבי של הנחל: "טחנת הנזירים" וטחנת ראס עלי.

טחנת הנזירים: מבנה הטחנה השתמר בצורה יפה. המבנה שייך למנזר הכרמליטי שהפעיל את הטחנה עד לראשית המאה ה- 20. המים לטחנה הגיעו באמה בנויה, מעין יבקע המצוי כ- 2 ק"מ מזרחית, את שרידיה ניתן לראות במדרון ההר סמוך למבנה. המים שהגיעו אל גג המבנה נפלו אל גלגלי הכפות בארובה שהאיצה את המים. 
הטחנה בנויה שתי קומות, בכל קומה היו שתי מערכות לטחינת קמח; שני גלגלי כפות ושתי אבני ריחיים. הטחנה שימשה לטחינת קמח, לעצירת שמנים ולצרכי השקיה בתעלות החקלאיות.
כיום פועלת במקום יזמות פרטית שמפעילה את האתר כמקום הסעדה ולינה, בתיאום מראש.

טחנת מרפוקה (ראס עלי)טחנת ראס עלי או תחנת גבעת עליל היא טחנת קמח ישנה מהתקופה העותומנית. גם היא בדומה לטחנת הנזירים, טחנת ארובה וגלגליה נעו בכוח המים. היא נמצאת כ- 1200 מ' מערבית לטחנת הנזירים. בבסיס המבנה שרידים ארכיאולוגיים לטחנת סוכר מהתקופה הצלבנית - ממלוכית.
הגישה לטחנה מכביש הגישה אל ראס עלי.

עין יבקע:
מעיין זה הנקרא גם בפי המקומיים "ראס אל עין" = ראש המעיין או "ראס א-נבע" הוא מעיין איתן השופע בעוצמות שבין 1000 ל – 5000 מ"ק ביממה. נפוץ גם בשמו "מעיין הסוסים" בשל שימושו בשטיפת הצאן והסוסים. 
בריכת המעיין נבנתה כבר בתקופה הרומית ושרידי קירות קדומים בולטים בשוליה. לאחרונה (בראשית המאה ה- 20) טופלה הבריכה ונבנה קיר להרמת מפלס המים ע"י הטמפלרים, למטרת הובלת המים באמה לטחנת הנזירים.
המעיין נובע כ- 200 מ' מזרחית לאפיק הזרימה של נחל ציפורי ומזין במימיו את ערוץ הנחל.
הגישה למעיין היא בדרכי עפר שלאורך אפיק הנחל, ברובן דרכי 4*4. בקיץ הנגישות ממזרח, כעביה, לעיתים נוחה ועבירה יותר. לבוחרים בהליכה רגלית למעיין, ניתן להחנות את הרכב בסמיכות למגרש הכדורגל של כעביה ולבחור באחת מדרכי העפר שיורדות במדרון מערבה אל המעיין.
מערבית לעין יבקע בשתי גדותיו של הנחל חלקות רבות של בוסתני רימונים. כאן כל עונה וייחודה, בחורף הרימונים בשלכת ניצבים במערומיהם, באביב הליבלוב ובקיץ הפריחה האדמונית. בסוף הקיץ ובסתיו מבשילים פירותיו שמועה אומרת, שהרימונים מעמק נחל ציפורי הם הטעימים ביותר בארץ. החלקות הן פרטיות! אנא המנעו מקטיף וחבלה.
ציפוריהחשובה שבערי הגליל בימי בית שני ובתקופה הרומית. ציפורי היתה בירת מחוז הגליל בימי הורדוס ומרכז דתי רוחני ראשי. הסנהדרין עברה אל ציפורי מאושה, לאחר פרק קצר בבית שערים. ראש הסנהדרין כאן היה רבי יהודה הנשיא. חשיבותה הרבה של ציפורי בולטת בשרידים הרבים שהתגלו בחפירותיה: בית כנסת, בתי קברות של חכמי ציפורי, קברו של ר' יהודה הנשיא, תיאטרון, וילות רומיות עם רצפות פסיפס יפות ומפעל מים מרשים.

אמת המים לציפוריהעיר ציפורי נמצאת על גבעה כק"מ צפונית לעינות ציפורי וגבוהה מהם. אמנם שפיעתם של עיינות ציפורי גדולה והיתה וודאי מספיקה לצרכי העיר אך בלתי אפשרי היה להתגבר על הפרשי הגובה.
מקור המים של ציפורי היה עיינות ריינה במדרון הצפוני של הר יונה. את המים הובילו במערכת של אמות מים ובריכות לאורך קילומטרים רבים עד לציפורי.

יער קרית אתא 
דרך הנוף סנהדרין המתחילה בשכונות המזרחיות של קרית אתא ומסתיימת באלון הגליל חוצה את יער קרית אתא לאורכו. היער נקרא כך על שם היישוב בשל סמיכותו הגיאוגרפית ובעיקר בשל ההנצחות הרבות שבו, לזכר בניו הנופלים במערכות ישראל.
היער, ששטחו כ- 10,000 דונם, ניטע ע"י הקרן הקיימת לישראל כבר בשנות השישים של המאה העשרים וגם בשלושת העשורים הבאים. 
ביער העץ הדומיננטי הוא האורן, בעבר היה זה אורן ירושלים אך כעת ובעקבות חידוש נטיעות ברחבי היער המין המחטני העיקרי הוא אורן ברוטיה. את האורן מלווים מיני הברוש, האקליפטוס במינים שונים, אלון מצוי, אלון תבור, אלה א"י, כליל החורש, לבנה רפואי ועוד.
שטחים נרחבים של יערות טבעיים של אלוני תבור מעטרים את היער המחטני ואת נחל ציפורי וגדותיו. יער זה של אלון תבור מאפיין את נוף הגבעות העגולות באזור. העצים פזורים בצפיפות נמוכה יחסית בתצורת צומח הקרויה – יער פארק, בין העצים אחו נמוך של חד שנתיים ושיחים בודדים.
ככל שנתקדם מזרחה בציר הנוף, לאורך אפיקו של נחל ציפורי או בשבילי היער, ילכו ויבלטו בהדרם האלונים. היישוב אלון הגליל טבול כולו בחורשיו המרשימים של אלון התבור. גם חניון הסוללים דרומית לצומת המוביל, נמצא כולו ביער אלון תבור.

חניון הסוללים:
כה קרוב לצומת המוביל – צומת מרכזי בגליל, קיים אתר שהוא ההיפך הגמור של נסיעה לעוד יעד, עוד אתר. הוא עצמו שווה ביקור ועצירה, הוא אתר בעצמו – הלא הוא חניון הסוללים.
זהו חניון דרך של קק"ל, כ- 500 מ' דרומית לצומת המוביל על כביש 77. בחניון; שולחנות עץ חדשים, פינת פיקניק לנכים, שירותים ביולוגיים, ברזיות ומתקני מנגל. העיקר במקום הוא השלווה של האלונים והירוק ירוק סביב. כה נגיש וקרוב לכביש, מקום עצירה מתאים לפיקניק, מנוחה או סתם שוטטות בטבע. 

הנפתול של גבעת עליל (ראס עלי)
בנופו המתפתל של ערוץ נחל ציפורי בולטת ביופייה תופעת הנפתול ("המאנדר"- ביוונית, מונח גיאוגרפי המציין נפתול בצורת האות היוונית אומגה W) של גבעת עליל. כאן נחל ציפורי מבצע עיקוף צפוני ארוך של גבעת עליל, הבולטת אל עמק הנחל ע"י שלוחה הררית מדרום.
דעות הגיאולוגים חלוקות בהסבר כיצד נוצר נפתול נחל זה. הדעה הרווחת היא שבעבר זרם נחל ציפורי ישר מערבה דרך האוכף של היום מערבית לגבעת עליל. בשלב מסויים גלש המדרון וסכר את אפיק הזרימה. המים הרבים שגדשו ויצרו מעין אגם מצאו נתיב חדש מצפון, הוא הערוץ הקיים היום. 

"שביל הנחל"כשכבר נדמה והנה יצאנו מדרך הנוף, באלון הגליל, ודרכנו סלולה וברורה אל הגן הלאומי בציפורי, מתברר שלא, שלא כדאי למהר. שביל הנחל (נחל ציפורי כמובן) שקק"ל כבשה ביער סמוך לסוללים שווה ביקור, מי ברגל ומי באופניו. כק"מ של שביל רגלי סלול המוביל את המטייל אל מעבה היער וחושף רק טפח מצפונותיו ומפניו הרבות. 
בצומת הסוללים נפנה דרומה, לפני הכניסה לקיבוץ נבחר בכביש המוביל לשמשית. ממש לאחר חציית הכביש את אפיקו הרדוד של נחל ציפורי פונה שביל עפר בהיר שמאלה, נפנה בו.
מייד נמצא עצמנו במגרש חניה קטן ושלט כניסה מאיר עיניים מזמין אותנו להתחיל לצעוד.
קק"ל הכשירה את השביל ביער כך שגם אוכלוסיות עם צרכים מיוחדים כגון נכים ובעלי מוגבלויות יוכלו להנות משביל זה. 
השביל מתחיל דרכו ביער אלון תבור טבעי ובהמשך מפלס נתיב ביער מחטני מגוון. בדרך נפגוש בשרידי דרך רומית עתיקה, גת, מתקנים חקלאיים, מערה ועוד. הצמחייה רבה ועשירה ובעונת הפריחה שלל צבעים וריחות מלווים לו לשביל.
החזרה לרכב היא מדרך העפר הלבנה המקיפה את היער או באותו שביל סלול.
לבוחרים, ניתן להתחיל את הטיול בשביל ביישוב שמשית. 

יישובי הבדואים:
סביב לאפיקו של נחל ציפורי התרכזה במאה האחרונה אוכלוסיה בדואית רבה. באזור היו שטחי שוליים מבחינה חקלאית וחסרים ביישובים מרכזיים ואי לכך התאפשרה היאחזותם של שבטים בדואים. בניגוד לשבטים בדואים אחרים הפזורים בגליל, השבטים באזור קשרו קשרים כלכליים וחברתיים עם הישובים היהודים הקרובים. הקשר של השבטים; ערב אל מזאריב, ערב אל ח'ריפאת, ערב אל ג'ומאיס וערב ארל – חוג'ראת עם אנשי נהלל גרם להשארותם בארץ במלחמת השחרור. כך גם לגבי השבטים ערב אל ח'ואלד וערב אל עומריה שהיה להם קשרי עבודה וידידות עם רמת יוחנן וכפר המכבי. חלק מהשבטים שהחלו במנוסה במלחמת השחרור (ערב אל ח'ג'אגרה וחלף טאבש) חזרו על עקבותיהם לאדמותיהם עם קבלת הבטחה כי לא יפגעו.
עד היום מהווה אוכלוסיה זו דוגמא טובה להשתלבות הבדואים בחברה הישראלית, רבים מבניה משרתים בכוחות הבטחון. 

אל נחל ציפורי ברכב רך וברכב מינועי:
אפיקו של נחל ציפורי, אינו עביר לכל אורכו לרכב רך. רק רכבי הנעה קדמית וגחון גבוה יוכלו לנוע בציריו ללא חשש, גם בחורף. עם זאת כמה אתרים מרכזיים בנחל פתוחים ונגישים גם לרכבים רכים.
אל ראס עלי וטחנת הנזירים מוביל שביל עפר נוח המגיע מכביש מע"צ מס' 70 במערב. לבאים מצפון מצומת סומך יש לפנות ימינה "באלון הגדול" סלע גדול צבוע לבן מסמן את הפניה. לבאים מדרום יש לפנות כ- 3 ק"מ צפונית לצומת הפניה לקרית אתה, גם כאן סלע צבוע לבן מסמן את המקום.
המבקשים להגיע לעין יבקע וסביבתו, יכולים לבחור באחת משתי האפשרויות:
א. מתוך דרך הנוף, סמוך להרדוף יורד כביש אל כעביה צפון ואל נחל ציפורי. מומלץ להחנות את הרכב סמוך למגרש הכדורגל ומשם רגלית כ-10 דקות, בדרך עפר המובילה למעיין.
ב. פניה בכביש מס' 77 בצומת כעביה/בית זרזיר מערבה. נסיעה בכעביה מערבה עד למגרש הכדורגל מצפון לנחל, וכבאפשרות א' בחירת דרך העפר למעיין.

דרך 4*4 יפה מובילה את המטייל מדרך הנוף ביער ק. אתא (קצה קטע האספלט) אל תל חלי המערבי ואל הנפתול של נחל ציפורי. למטיילים ברכבי שטח הבוחרים כניסה זו לנחל ציפורי מומלץ לשוב אל דרך נוף סנהדרין ע"י כביש כעביה צפון המוביל להרדוף.