יום חמישי, השעה 20:30, הירח כבר זורח במלוא הדרו, אויר צלול ורוח קלילה מנשבת בנקודת המפגש.
יש משהו באווירת המפגש בנקודה המפגש הזו שפתאום החזירה אותי הרבה שנים אחורה, דה ג'אבו של צבא ! רגעים של הכנות והתרגשויות לפני היציאה למסע מפרך לתרגיל או למשימה. כולם שקועים בהכנות "שפצורים" אחרונים, ומצפים לאות ופקודת היציאה. להבדיל אלפי הבדלות, הנסיבות בהחלט שונות לגמרי והנאספים הינם רוכבי אופניים "מורעלים" שהתאספו מכל קצות הארץ, מרצונם החופשי, לטיול אופניים לאור ירח.
בזו אחר זו חונות מכוניות ברחבת החניה של "מרכז שטח אלון הגליל" האופניים מורדים ממנשאי הרכב והנאספים מתקבצים להכרות עם חברים ותיקים, מרכיבות קודמות או הכרויות חדשות של חברים חדשים שהצטרפו זה עתה. לפי החיבוקים וההתנשקויות ברור מי חבר קבוע שמגיע לכל מקום לרכיבה ומי זו לו הפעם הראשונה.. היחיד שהגיע רכוב על אופניו הוא יהל שגר באלון הגליל והוא את החימום כבר עשה...
ועד שיגיעו המאחרים, בוחנים ציוד חדש בחנות השרות של המרכז ומנהלים איך לא, שיחות "מקצועיות" בנושא אופניים.
רגע לפני היציאה, הגיעו ג'וד ורודי מרשל"צ. הניווט במכוניתם כניראה הרבה יותר מסובך מניווט שטח על אופניים...אך קבלת הפנים חמה נינוחה וסולחת גם למי שאיחרו בשעה !!
נקודת היציאה שלנו נמצאת ביציאה ל"דרך נוף יערות ציפורי", אזור קסום ביום ומרהיב לא פחות בליל ירח מלא. מסלול הרכיבה עובר בסמוך לדרך הנוף על הרכסים מצפון לנחל ציפורי, בין הישובים אלון הגליל, עדי והרדוף הכפר הבדואי סוואייד וכעבייה. האזור הוא אזור גבעות מעוגלות מסלע קירטון, שגובהן 100-300 מטרים מעל פני הים. נחל ציפורי חוצה אזור זה ממזרח למערב. עיינות ציפורי, יפתחאל ועין יבקע הינם מקורות המים המזינים את הנחל לאורך כל השנה. אורכו של הנחל 32 ק"מ כשמוצאו משיפוליהם המערביים של הרי נצרת (באזור הר יונה).
דרך נוף "יערות ציפורי" הינו קטע מדרך נוף עתידית יותר שתיקרא "דרך נוף סנהדרין" שתחילתו בעתיקות ציפורי וסופו בחירבת אושה. שמו של דרך הנוף רומז על היותו דרך נדודיו של הסנהדרין בתקופת המשנה והתלמוד במעברו לגליל. לאורך המסלול אתרים היסטוריים וארכאולוגים הקשורים לתקופה זו, כדוגמת "חירבת אושה" שהיתה משכנה הקבוע הראשון של הסנהדרין לאחר שנדד לגליל בעקבות מרד בר כוכבא (135-132 לספירה). כאן נתכנסה שארית החכמים שחידשו את הסנהדרין והתקינו את התקנות הידועות כ"תקנות אושה". מאושה נדדה הסנהדרין לשפרעם, לבית שערים, לציפורי ולבסוף לטבריה.
ומתקופה רחוקה זו נעבור במנהרת הזמן לתקופתנו, תריסר רוכבי אופניים מאובזרים, הילוכים משוכללים, קסדות, בגדי רכיבה, מחזירי אור פנסי לדים, נעלי רכיבה עם חיבור לדוושות, מעצורי דיסק, תרמילי מים... סוף סוף יוצאים לדרך, שלמה מוביל ודרור במאסף. הירח מאיר והדרך ברורה לחלוטין. אפילו הפנסים מיותרים בלילה שכזה. מ"מרכז השטח" אנו עולים בדרך כורכר לכוון חורש אלון הגליל. הנסיעה בתוך החורש חשוכה ואיטית יותר אך נעימה ומלאה בריחות שהטבע מעניק במלוא עוצמתו. זמן טוב להסדיר את הנשימה ולמלא את חלל הראות באויר נקי. בסוף החורש אנו גולשים במדרון תלול לכוון נחל "ביר אל מכסור" ובכינויו המקומי "נחל רימונים" בזכות מטעי הרימונים השופעים בערוצו. המטעים מושקים ע"י מעין "עין אום חמיד" הנובע כל השנה. בקצה הירידה, ניצבת לה בקתת עץ נטושה, שבלילה משרה אווירה סורייליסטית כל כך שאי אפשר שלא לעצור לצילומים בנקודה זו... הקבוצה בהחלט סבלנית אלי ומשתפת פעולה ל"הפרעה" שלי לאורך כל הדרך.
מהבקתה אנו יורדים לנחל, מפלסים דרכנו בין פרות רדומות ואדישות לחבורת ה"חייזרים" החולפת על פניהם בשעת לילה מאוחרת זו. ממולנו נשקפים בתי הכפר של "ביר אל מכסור", כלבים נובחניים מלווים אותנו ומפרים את שלוות הרכיבה. פניה מערבה ורכיבה במקביל לדרך הנוף לכיוון עדי והרדוף. בדרך, עצירה קצרה נוספת לניפוח אויר בגלגל אופניו של חיים שמרגיש יותר מידי את האבנים בדרך.
תחנתנו הבאה הינה מגדל המים הממוקמת בראש הגבעה ליד הרדוף המשקיפה לנוף פתוח ורחב של 360 מעלות. מפרץ חיפה זוהרת באורותיה וצובעת את השמים באורות צהובים כתומים ואדומים כל כך רועשים. מראה כל כך קונטרסטי לחושך ולשקט הסוררים סביבנו. משפחת חזירים שהופתעו מנוכחותנו נמלטת מהמקום בעוצמה מדהימה מטרים ספורים לפנינו. אלו הם חלק מה"בונוסים" של רכיבת לילה – פגישות ליליות עם חיות שיוצאות לצייד בחסות החשכה.
אחרי שקיררתי שוב את הרוכבים בפסק זמן לצילום נוסף, אנו גולשים לכיוון הרדוף, הנסיעה מהירה על הכביש המוביל לקבוץ. כמאה מטרים לפני הכניסה לקיבוץ אנו פונים לדרך עפר צידית שאיתה אנו מגיעים לכפר הבדואי סואעד-חמרייה. שוב ליווי צמוד של כלבי הכפר, וריחות מוכרים של כפרים עם דירים ורפתות בקירבת הבתים. הכפר קטן ומזכיר יותר חווה בינונית בטקסס... דרך הכפר אנו במגמת ירידה תלולה. פעולת לחיצות עדינות במעצורי האופניים הינן המאמץ היחיד שנדרש עד למפגש המלבב עם מימיו של נחל ציפורי. חציית הנחל מלווה תמיד בצהלות שמחה וציפיה לחסר המזל של מי שלא משלים את החציה עד לגדה השניה. ויש כמובן את השקולים שיעדיפו לחפש מעבר נוח ברגל בדילוג על אבנים כדי לא להרטיב את אופניהם היקרות... ותודה לרודי ויודית שהיו מוכנים לרכב הלוך וחזור במים לטובת הצילום המיוחל !
מנקודה זו הרכיבה היא מישורית על גדת הנחל עד ל"עין יבקע" המכונה גם "מעין הסוסים". המקום שימש בעבר לשטיפת הסוסים והצאן. בפי המקומיים מכונה המקום גם "ראס אל עין" – ראש המעיין. בריכת המעיין ניבנתה בתקופה הרומית. מנזר הכרמליתים, שלהם מנזר בסמוך, בנו קיר להרמת מפלס הבריכה ע"מ שיוכלו להוביל מים באמה אל "טחנת הנזירים".
המים נקיים למדי וביום אפשר לראות בעיקר מקומיים המשכשכים במי המעיין.
ממרחק אפשר כבר לראות את האורות המרצדים של המדורה שהראל מהרדוף הבעיר לכבודנו. על גדת בריכת המעין ניצב השולחן עם אבטיחים פרוסים שנטרפו תוך דקות ע"י חבורת הרוכבים המיוזעים.
מנוחה קצרה, החלפת חוויות מחציית המים, מהעליה, מהירידה, שתי בדיחות סיפור אחד ושוב... יוצאים לדרך. הפעם, אנחנו כבר בדרך חזרה. הנסיעה ארוכה ומונוטונית לאורך הנחל. חולפים דרך "כעביה" המנומנמת בשעה זו, ולבסוף החלק המתיש של טיפוס מנחל רימונים ועד למרכז השטח דרך נוף יערות ציפורי. בחלק הזה כבר נפתחים רווחים גדולים בין הרוכבים. כולם מייחלים כבר לסוף המסלול. בעליה האחרונה מעביר ההילוכים של אופניה של יודית לא מתפקד. נפתלי שעד עתה נהג בטנדר הליווי שמח על ההזדמנות וגילה ג'נטלמניות ופינה את מקומו בטנדר ליודית ודיווש בנימרצות על אופניה עד לנקודת הסיום.
נקודת הסיום מסתבר שאינה סיום ! שוב כמו בצבא תמיד יש הפתעות.... שולחנות פרוסים עם מפות, קערות מלאות בכל טוב ועל המנגל מפקד לא אחר מאשר הראל שבמלוא כובדו הספיק לדלג (ברכב היונימוג שלו) מהמדורה במעיין וחזרה למרכז השטח – למנגל, לכבודם של קבוצה נוסםת של מדוושי לילה נמרצים. – ב ת א ב ו ן !
