טיול 4X4 דרום רמה"ג

שלהי האביב, תקופה נהדרת לנצל יום של חופשה לטיול ג'יפים מפנק (עד כמה שג'יפ זה דבר מפנק...).
בחרנו את דרום רמת הגולן כנתיב מעצם היותו פחות מטוייל – לדעתי. אנחנו יצאנו כג'יפ בודד אך תמיד רצוי לנסוע עם רכב נוסף אשר נותן בטחון מסויים ש"אנחנו לא לבד". בוץ תמיד מציב אתגרים לנהיגה, ובעיקר למראה ה"קרבי" כשחוזרים לציליביזציה מטיול שכזה. 
לטיול שלנו התקבצו – דרור, ממרכז שטח אלון הגליל, על ההגה, זלמן- אשר על המפה, שלומית אשר תרמה מכישוריה הבוטניים ועבדכם הנאמן שעל המצלמה.

תחילת המסלול צמח, דרום הכנרת, וליתר דיוק, מחנות ריקושט, שם הצטיידנו בבטריות עבור הGPS שלא היה בשימוש זה זמן רב.
מצמח אנחנו נוסעים על כביש 92 צפונה עד תחנת הדלק אלון (משמאלנו), שליד קבוץ האון, שם נפנה ימינה למזרח, לשביל "דרך נוף מבוא חמה" (נ.צ. 208.55/236.38). כבר בפניה, אנו נפעמים – מולנו מורדות המערביים של הגולן- "מצוקי האון" אשר לבושים ירוק סגול. הפריחה פשוט מדהימה בשיאה וביופיה. לשם מועדות פנינו.
נוסעים מדרום לבית העלמין, ובמזלג הקרוב שמאלה. בהמשך, מדרום למטע הבננות – בדרך המסומנת למזרח. להישאר במזלג שמאלה לכיוון מזרח – 1 ק"מ.
כשמגיעים ל T פונים צפונה לשביל הירוק ונוסעים על הדרך 1 ק"מ כשעוברים 2 בריכות מים מימין ולאחריהן אנטנה משמאל ומגיעים לתחנתנו הראשונה:

אנדרטת הטייסים הטורקיים – אנדרטה זו הוקמה ע"י השגרירות הטורקית בארץ, לזכרם של שני טייסי חיל האוויר העות'מאני, אשר התרסקו עם מטוסם בנקודה זו ב27 בפברואר 1914, חודשים מעטים לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה. טיסתם היה מפגן של הישגיות, בימי ראשית התעופה האווירית. מטרת הטיסה היתה לעודד ולהלהיב את נתיני האימפריה העות'מאנית ובכוונתם היה לטוס מטורקיה – קושטא לדמשק, מעל ארץ ישראל לירושלים ולקהיר. בירושלים התקבצו המונים בצפייה לבואם אך באכזבה רבה נאלצו להתפזר משלא הגיעו הטייסים ליעדם. מטוסם נקלע ל"שרקייה" באזור מצוקי הארבל של היום, והם התרסקו ומטוסם נשרף. מושל טבריה שהגיע בסירה למקום מצא את שרידי המטוס ואת גופות שני הטייסים.
שני הטייסים הועברו ברכבת לדמשק ונקברו לצד קברו של צאלח –א-דין. אנואר פחה, שר המלחמה הטורקי ציווה להקים אנדרטה במקום בו נפלו הטייסים. 

מהאנדרטה אנחנו חוזרים דרומה על אותה הדרך עד לצמת הT וממשיכים באותו כיוון בדרך העולה מזרחה על השביל המסומן שעובר דרך גבעת השולחן והר שריר – דרך נוף מבוא חמה.

משפחת המצליבים מלווה את טיפוסינו, ואנו תופסים גובה ובכל עיקול מגלים נוף יפה יותר מקודמו, תל קציר והכנרת שהולכים ונפרשים תחתנו כמרבד.

לאחר 1.7 ק"מ, אנו מגיעים למזלג של השביל הירוק הפונה שמאלה ולאחר כ 100 מ' ישנה רחבה קטנה לחניית הרכב ושער בקר מצפון לנו המוביל אותנו לשביל הליכה רגלית. 

לנקודה זו מומלץ לקחת את ארוחת הבוקר - למשקיעים שביננו, וכן בגדי ים למי שמוכן לטבילת הבוקר. משך ההליכה כשש דקות בלבד לכל כיוון, אך אם הדבר היה תלוי בי הייתי נשאר בנקודה זו עד סוף היום... גן עדן עלי אדמות:
עין שריר: או כפי שמצוין ע"ג אבן בכניסה לשביל "עין שויירח", לזכותו של איש האון ירח פארן אשר גילה ובנה ומתחזק את המקום. בריכת המעין נבנתה בשנת 1944 כבריכת אגירת מים להשקיית שדותיהם של תושבי סמרה, פרסים בהאים, שהיו בעלי הקרקעות בתקופה זו, וליתר דיוק משפחת עבדול באהא, מנהיג הבהאים.
ירח פארן, שמתחזק את אנדרטת הטייסים הטורקיים, הוא שגילה את המעין בשנת 2000 ובעבודת כפיים דאג לבנות פינת חמד שיש רק להודות לו על פועלו ובעיקר ליהנות ולשמור על הקיים.
( 209.94/234.74 ).

מנקודה זו נמשיך בעליה לכיוון "תותחי נברון" וחרבת ת'אופיק. 
לאתגריים שביננו מומלצת העלייה בדרך הדרומית מבין שתי הדרכים העולות במקביל. נוסעים 0.9 ק"מ עד לצמת T (210.46/234.74). בנקודה זו ניתן לפנות ימינה ולעלות לכל המתחם הכולל את הבונקר הגדול "תותחי נברון", הכפר הנטוש ת'אופיק אל פוקא, ומעין עוקב. 

אני ממליץ להשאיר משהו לטיול הבא, ולפנות בנקודה זו צפונה, בדרך המקיפה את כל חורשת קק"ל ממערב ולנסוע על שפת מצוקי און ולכוון מבוא חמה.
הקפת החורשה (כ 900 מ'), כוללת עקול U גדול, מביאה אותנו עד ממש לפני העליה על כביש 98, שם פונים שמאלה לדרך שתוביל אותנו לאורך המצוק ולנוף הכל כך מיוחד של הכנרת. נסיעה של 600 מ' עד שמגיעים ל"פילר" (211.19/235.49 ) הניצב על שפת המצוק ומהווה "מרפסת" תצפית ומקום נוח לשתייה קפה ועוגה. מכאן אפשר לראות בברור את כל מהלך הנסיעה שעברנו מהכניסה לשטח מול קיבוץ האון.

אנחנו מצאנו במקום זוג צבים שמנסים להזדווג – תופעה מעניינת מאד כשאתה סגור בתוך שריון עבה כל כך...

מהתצפית נמשיך צפונה עד לנקודת "הקפיצה" (211.22/236.64) ולחורשת מבוא חמה הצמודה.
מומלץ להסתובב קצת באזור ולחפש שאריות של פריחת צבעונים ?! או להיות שותפים לחוויית הקפיצה של הגולשים אל הנוף הנפרש מתחתנו. על פניו, אקט מאד אמיץ, אך בהחלט שווה במונחים של חוויה אתגרית. מעניינת השוואה, כיצד במקום זה בתחילת המאה 19, ראשית התעופה, מצאו את מותם שני הטייסים הטורקיים בגלל אותה רוח מערבית שהיום במאה ה21 מנצלים, הדואים ממבוא חמה, לטובת רחיפה מהנה לאורך מצוקי האון לאורך השדות והמטעים ונוחתים לוודאי קרוב לאנדרטת הטייסים הטורקיים !

מכאן, נוסעים צפונה עד לכיוון הקיבוץ, ופונים ימינה אחרי בית העלמין, על דרך המובילה אותנו לכביש הראשי. עוברים את הקיבוץ ואחרי העקול כ 100מ' פונים מערבה לכיוון 2 בריכות מים. לפני הבריכות ישנה דרך שפונה צפונה שאיתה מצפינים. הדרך עוברת בתוך מטע וממשיכה לכיוון "מצפה השלום" (211.99/240.44) וכפר חרוב.
כפר חרוב, הקרוי על שם הכפר הקדום מימי המשנה והתלמוד "חרובא", שעלה לקרקע בשנת 1974 כישוב שלישי בהתיישבות הגולן.
רצוי לרדת להליכה קצרה בינות הכפר הנטוש חארב שיושב על שרידי הכפר הקדום. לפני הירידה אפשר להקשיב ל"הרצאה" קצרה שמושמעת במכשיר הממוקם ממש לפני הירידה. 
בהליכה עוברים בצמחיה עבותה ומעין מים. 
מסעדת "טימין" במצפה השלום, לאוהבי הבשר, הינה מסעדה צעירה חדשה ומושקעת. 

יעדנו הבא "נחל מיצר" מיובליו של הירמוך. 
מהמצפה נוסעים מזרחה עד לכביש הראשי, חוצים את הכביש ויורדים לדרך העפר מרחק של כ300 מ'. פונים דרומה ולמעשה הנסיעה במקביל לכביש הראשי עד ל T לדרך משובשת המסומנת אדום. פונים בה מזרחה. הדרך עוברת לצד מטע חדש משמאל ומטע בוגר יותר מימין. במפגש עם הגדר פונים שמאלה במגמת ירידה, שלט מורה "שמורת נחל מיצר". הדרך רצופה בצמחיה עבותה, כאילו לא שייכת לגולן. עצי אלון תבור עתיקים, אלות אטלנטיות, חרובים, דומים, חרובים ואת כל התמונה צובעים כליל החורש בפריחות צבעוניות. הרבה ירוק בעיניים. בסוף הירידה מגיעים לערוץ הנחל וחונים ברחבה. (215.52/238.95).
הליכה רגלית למפל נחל מיצר מומלצת או לפחות הליכה קצרה אל נקודת המים הראשונה שווה לכל נפש. הגיוון העצום של הצמחייה במקום מעידה על סוגי קרקע שונים הדרים בכפיפה אחת בתא שטח מצומצם. גם עולם החי עשיר וניתן, עם קצת מזל, להבחין בעופות דורסים, צבאים וחזירי בר.

מהנחל נעלה בהמשך הכביש המתפתל מזרחה, נסיעה של 3.5 ק"מ עד לצמת T. בפניה ימינה נסיעה קצרה עד גדר המערכת, שם נצפה על הירמוך ולצפון מזרח לרקד ומפגש הגבולות.
חזרה ל T, והמשך נסיעה על הכביש המשובש לכיוון צפון מזרח דרך שביל אדום, נסיעה של 4.3 ק"מ עד לצמת (219.06/240.64). 
פונים ימינה – למזרח על הדרך הסלולה קצת לפני מאגר מים מיצר. מימין חולפים על פני נקודת או"מ 55OP. אחרי נקודת האו"מ מעבר לדרך עפר. סככה חקלאית אחרי 4 ק"מ ממשיכים ישר עד לT עם כביש. פונים ימינה לכיוון הבסיס הצבאי 2.1 ק"מ- עד למגדל המים בצד שמאל ונקודת גדר 1203/1204. שם נפנה צפון מערבית לכיוון אבני איתן 1 ק"מ על דרך העפר עד לפניה ימינה (222.93/246.11 ) למאגר חיתל. מגיעים עד לשער ויורדים להליכה רגלית למאגר לתצפית עופות המים. השתדלו לעלות בשקט ע"מ להספיק לראות את הצפורים עפות מהופעתכם במקום. אפשר לשבת על הספסל המיועד לתצפיתנים ולחכות שהעופות ישובו לקרבתכם (אולי?!).

מכאן חוזרים ועולים על הכביש הראשי (98) לכיוון רמת מגשימים. עוברים את נוב ופונים שמאלה לכיוון חיספין אל שמורת אירוס הביצות. ישנו שביל מעגלי והסברים מפורטים לגבי הצמחיה בשמורה – מומלץ!

ביציאה מהשמורה נוסעים שמאלה עד צמת נטור. מהצמת נוסעים 600 מ' לכוון נטור ובצד שמאל תמצאו שער בקר. עוברים את השער, הוא לא נעול, ונוסעים לצד המאגר עד לנקודה הדרום מערבית של המאגר ועולים לתצפית מרהיבה על אחד המאגרים הגדולים של רמת הגולן – "מאגר בני ישראל". למי שהביא עפיפון – זו הנקודה האולטימטיבית לעפיפונים ! בדרך למאגר מצאנו הרבה אירוסי הביצות ושפע נוסף של צמחים האופייניים לאזור ולעונת השנה – פיקחו עיניכם, והיזהרו לא לדרוס בקר...
חוזרים ויוצאים באותו השער, לא לשכוח לסגור אותו ! פונים שמאלה לכיוון נטור.
נוסעים מערבה עד אחרי העקול שמאלה שם פוגשים דרך עפר ימינה - לצפון ליד מכלאת בקר (222.55/252.10).
0.7 ק"מ פניה שמאלה ושוב ימינה, עוברים משמאל למאגר "רוייה" וממשיכים במגמה צפונה עד לחיבור לכביש דליות- גמלא. סה"כ נסיעה של 4 ק"מ.
ביציאה לכביש ישנו חניון קטן שמומלץ לשבת בו ל"סיכום טיול" והתרעננות לפני החזרה הביתה. למי שיש עדיין זמן וכוח מוזמן לקפוץ למעלה גמלא (לאתר) לתצפית מרהיבה על דורסים ולאתר ההיסטורי או לחילופין מאזור החניון לצאת להליכה קצרה על שביל מסומן אדום אל מפל דליות הסמוך ו/או מפל בזלת שעל נחל בזלת.