לאחר שבועיים וחצי במחוז טאראנאקי אנחנו נפרדים מההר, מריאן ריינפלד, מחברינו המאוריים ומכל מה שהמקום הזה מגלם ומסמל. תמצית טאראנאקי שוכנת בכפר קטן הנקרא פאריהקה Parihaka)). כשניו זילנד נכבשה ע"י האנגלים הנהיגו את האזור הזה שני נביאים (כן, כן) בשם ת'ופיטהי וט'והו אשר דגלו בשלום ובהתנגדות פסיבית. בכל שאר אזורי המדינה התחוללו קרבות עקובים מדם בין המאורים לאנגלים, בעוד בפאריהקה הניפו את דגל השלום. אנשים נהרו לשם מכל קצווי הארץ, מביאים אוכל ותמיכה. בזמן השיא היו שם 30,000 איש. אך ההנהגה השקטה של שני הנביאים לא צלחה, בסופו של דבר, ובאמצע המאה ה – 19 נכבש הכפר, בדומה לשאר ההתיישבויות המאוריות האחרות. הגברים שנותרו בחיים נאסרו בשלשלאות והוגלו לעבודות כפייה באי הדרומי. הכפר נשרף, והפך למצבת זיכרון כואבת לחיים ומסורת שאבדה. עם הזמן הפכה פאריהקה לסמל (במגזין "מסע אחר" משנת 1992 יש כתבת שער שאלון ואני עשינו על כך). היום מתגוררות במקום רק כ – 15 משפחות, המהוות מחאה חיה ותזכורת היסטורית. ב -1991 התקבלנו כאן, אלון ואני, לשבט טאראנאקי ע"י הצ'יף ת'ורו, Te ru שכבר אינו בחיים. כשהגענו הפעם למחוז הביע אלון רצון להגיע גם לכפר, לחזור למקום בו חווינו אירועים כה כבירים. באחד הימים אני אומרת לאלון: "כדאי שתבדוק תיאום להיכנס לפאריהקה, בעוד כמה ימים אנחנו ממשיכים מכאן. אתה הרי יודע שאי אפשר פשוט לנהוג ולהיכנס לשם, סתם כך, ללא תיאום מראש." לא עוברת שעה ובעודנו בסופרמרקט קטן ומקומי אלון לוחש לי "תסתכלי מאחורייך". אני מביטה בחטף ורואה מאורית יפה, נוצות בשערותיה וקעקוע על סנטרה (מוק'ו).
כשאני כבר במדפים הבאים אני רואה שאלון מדבר עם האישה בערנות. לאט אני מתקרבת אליהם. אלון אומר לי: "תראי, זו קרול!" ואז אני מבחינה בתווים המוכרים. אנחנו מתחבקות בהתרגשות.
כן, זו קרול! אשתו של הצ'יף ת'ורו. קרול שאירחה אותנו לפני 21 שנה, קרול שבגינתה נתנה לי לטעום עלים מרים והתפוצצה מצחוק כשאכלתי ונחנקתי מהטעם המר.....קרול, שכמו מאוריים אחרים החליפה את שמה לשם מאורי, Maata, וקיעקעה את סנטרה בקעקוע הנשי המסורתי שניתן רק בזמנים מיוחדים בחיים, כביטוי ונקיטת עמדה באשר לחזרה לחיבור למורשת האבות. "אתם באים לפאריהקה אלי הערב", היא מודיעה. אני מחייכת לאלון – רצית לפאריהקה?
כשאנחנו מגיעים לשם הם מפתיעים אותנו בקבלת פנים מסורתית, תופשים אותנו בלתי מוכנים בעליל הם מתייצבים בכניסת הבית ומיד פותחים בקריאות המאוריות המרגשות, המצמררות. הכניסה למאריי (בית ההתכנסות) מותרת רק לאחר טקס קבלת פנים, לקבלת רשות רוחנית מהאבות הקדמוניים ודיאלוג טקסי בין המארחים לאורחים, ליצירת מרחב אנרגטי משותף. הפרוטוקולים המסורתיים כוללים תהליך דרמתי הכולל דקלומי ברכה הדדיים, שירה והונגי בין המארחים לאורחים (קירוב אף לאף ומצח למצח, במגע המחבר את כל נשימת החיים באף ואת הידע וניסיון החיים במצח). כשתורנו מגיע להחזיר מילות ברכה אנחנו לפי הנוהג מתבקשים לעשות זאת בשפתנו שלנו. שוב, כמו לפני כ"כ הרבה שנים, אנחנו שרים "יעשה שלום" בעברית, בין קירות המאריי, מול מארחינו המאוריים המקשיבים לשירה העברית בעיניים עצומות, מתוך כוונה עמוקה. השלום, שחדור בנשמת פאריהקה, וטאראנאקי כולו, מאחד בינינו לתפילה משותפת. 3 עקרונות מרכזיים מייחדים את טאראנאקי: Peace on Earth. Glory to God. Good will to all mankind.. סימן ההיכר של נשות טאראנאקי, לעומת נשים מאוריות אחרות, הן שלוש נוצות האלבטרוס הלבנות המעטרות את שיערן, כסמל לשלושת עקרונות אלו וכסימן השלום המאפיין את טאראנאקי מאז ימי ת'ופיטי ות'והו. (קרול, לדוגמה ששיוכה לטאראנאקי הוא מנישואיה בלבד, אך מוצאה הישיר הוא שבט אחר, משתמשת ב 4 נוצות שאינן לבנות ואינן מהאלבטרוס, שהיא הציפור הכי גדולה בעולם ומקננת באי הדרומי).
לאחר שמושלם טקס קבלת הפנים יש להיכנס למטבח, הנפרד מהחדר המרכזי בו התקיים הטקס, לאכילה משותפת. זה חלק מהפרוטוקול. עכשיו, משהיינו אחד, יש גם לאחד בין גוף לרוח ולאכול ביחד, תמיד האוכל בשפע, האווירה משתנה בבת אחת לאי - פורמליות עם הרבה צחוקים. האורחים תמיד לוקחים ראשונים ואחריהם שאר הנוכחים, כשהילדים אחרונים.
ת'ורו נפטר ב – 2007, השנה שבה נפטרה מהינק'ורה. עכשיו משפחתו ממשיכה את דרכיו.
הפגישה המחודשת מרגשת את כולנו. אנחנו סוגרים מעגל ופותחים אחד נוסף.
ב 4.2.13 אנחנו יוצאים מטאראנאקי, ממשיכים בדרכנו. קשה לי לחשוב איך אקום מחר בבוקר ולא אראה את ההר "שלי"?!.....גם הנהר שלי - Hangatahua, The Stoney river-נשאר מאחוריי. אני מתנחמת שתהיינה פעמים נוספות. אני משאירה כאן יותר מדי אהבה ואנרגיה חיה, מכדי שזה יהיה סוף של משהו. רק המשך.
http://maata.webnode.com//
http://www.parihakafilm.com/
http://www.maata.co.nz/
